<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן צ"ח</h1>
<h2>דף יא:</h2>
שאלת בהמה שנמצאת יתרת אבר באותן אברים שהיא נטרפת בהן ובמקום שנטרפת בו ונתברר שעברו עליה שנים עשר חודש, מי נימא כיון שעברו עליה י"ב חודש בודאי אינה נטרפת ונכשירנה דטרפה אינה חיה שנים עשר חודש [נ"ז ע"ב]. ואף על פי שראיתי ושמעתי מי שמכשיר ומקל בדבר אני רוצה לעמוד על דעתך. תשובה אם ראית ושמעת מי שמקל ומכשיר ביתרת או בכל מה שמנו חכמים מכלל הטרפיות אל תשמע לו ולא תאבה אליו ולא תהיה כזאת בישראל, וכל מי שמכשיר זה נראה בעיני כמוציא לעז על דברי חכמים. והריני מאריך עמך בדבר זה כדי שיהא לך ולכל ירא וחרד בדבר השם גדר בנויה ולא יעשו דברי חכמי ישראל המקודשים כגדר הדחויה ועלה שועל ופרץ. הרי שמנו חכמים במשנתנו באלו טרפות שמונה עשר טרפיות נקובת הושט ופסוקת הגרגרת וכו' וקתני בסופא דמתניתין זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה, ואמרינן עלה בגמרא דתנא דמתניתין אית ליה טרפה אינה חיה ומאי דתנא תנא ומאי דלא תנא לא תנא ואתיא בזה הכלל, ועל זה הכלל סמכו להוסיף בסג"ר ושב שמעתתא, ועוד היו מקצת החכמים מוסיפין והולכין בטרפיות במה שאינה חיה כפי סברתם וסומכין על הכלל הזה, כר' יהודה [נ"ז ע"ב] שהיה אומר אם נטלה הנוצה טרפה ורבי שמעון בן חלפתא כדי להוציא מלבו של רבי יהודה (הטילה) [הטלה] עליה עור של טרסיים והניחה בתנור עד שהגדילה כנפים האחרונים יתר מן הראשונים. ועל הטרפיות האלו הנוספים על הטרפיות המנויות והמוסכמות וכן על כל ספק הטרפיות כגון ספק דרוסה וכל כיוצא בזה אמרו [נ"ז ע"ב] סימן לטרפה י"ב חודש ובנקבה כל שיולדת, שעל אותה של רבי יהודה ורבי שמעון בן חלפתא אמרוה בגמרא לההיא דרב הונא דאמר סימן לטרפות שנים עשר חודש. וכדמתני רבינא [נ"ח ע"א] לשמעתתיה דאמימר (להאי) [בהאי] לישנא הני ביעי דספק טרפה דשיחלא קמא משהינן אי הדרה וטענה אחרינא שריין ואי לא אסירן. אלא איכא מאן דאית ליה התם דהאי דקתני במתניתין שאין כמוה חיה לאו אינה חיה שנים עשר חודש בלבד קאמר אלא אינה חיה מאותו טרפות וסופה למות ממנו לאחר זמן קאמר, וכדאמרי ליה לרבי דאמר סימן לטרפה שלשים יום והלא הרבה שמתקיימין שתים ושלש שנים ואוקימנא בתנאי. ומכל מקום כל אותן שמנו חכמים במשנתנו בסג"ר ושב שמעתתא ומה שמנו חכמים מכללן אי אפשר להם בשום צד לבא לידי היתר לעולם.
ועולא כלל כל הטרפיות בשמנה מינין ואמר בריש פרק אלו טרפות [מ"ג ע"א] שמנה מיני טרפות נאמרו למשה בסיני אלו הן נקובה ופסוקה ונטולה וחסרה קרועה ודרוסה ונפולה ושבורה, הנה שאנו אומרין אלו נאמרו למשה בסיני, והיתרת הרי היא בכלל הנטולין וכדאמר רב הונא [נ"ח ע"ב] כל יתר כנטול דמי, או היא בכלל הנקובין או הפסוקין והא דאמר רב הונא כנטול דמי הכי קאמר כנטול ממקומו ונשאר מקום החתך נקוב או פסוק ויש לפירוש זה ענין אין זה מקומו. והא דרב הונא הלכה פסוקה היא לא נחלק בו אדם מעולם ועליו היו סומכין לדמות בהלכה [שם] תרתי סניא דיבי וגובתא דנפקא מבי כסי להובלילא וגובתא דנפקא מבי כסי לכריסא וחסר ויתר ברגל, ויוחנן בן שילא ראש טבחיא דצפורי העיד לפני רבי על שני בני מעים שיוצאים מן הבהמה כאחת טרפה, וכל זה משום דכל יתר כנטול דמי. ובכל אלו ובכל כיוצא באלו לא אמרו שיהא להן סימן שנים עשר חודש או לידה שאין לאלו שום סימן בשיהוי, דטרפות ידועות הן ובלא שום תנאי נאסרו, ולא נאמר בהן משהינן להו שאי אפשר לחיות למאן דאמר אינה חיה. ומאן דאמר (שאינה) [שהיא] מתקיימת שתים ושלוש שנים לא היו דברים, ומי שמעיד טעה בכך שלא היה מעולם, וכדאמרינן בגמרא [נ"ז ע"ב] שאל רבי יוסי בן נהוראי את רבי יהושע בן לוי קדירת קנה בכמה אמר ליה משנה שלימה שנינו כמה תחסר רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי אמר לו והלא רחל היתה בשכונתנו שנקדר קנה שלה ועשו לה קרומית של קנה וחית אמר לו ועל דא את סמיך והלא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טריפה ותרנגולת היתה לרבי שמעון בן חלפתא שנשמטה ירכה ועשו לה שפופרת של קנה וחית אלא מאי אית לך בתוך שנים עשר חדש הכא נמי בתוך שנים עשר חדש, וכיון שכן אפילו יצאו כמה ויאמרו כך ראינו אנו מכחישין אותן כדי שיהא דברי חכמים קיימין ולא נוציא לעז על דברי חכמים ונקיים דברים של אלו. וכיוצא בדברים אלו אמרו [יבמות ל"ד ע"ב] בההיא אתתא דאמרה ליה לרב אסי אני שהיתי לאחר בעלי עשר שנים וילדתי אמר לה בתי אל תוציאי לעז על דברי חכמים וחזרה ואמרה היא רבי לגוי נבעלתי. וכן בכרות שפכה שנקבו ביציו שאמרו שהוליד ואמר להם רב [שם ע"ה ע"ב] צא וחזר על בניו מאין הם ולומר שאי אפשר שיהיו דברי חכמים בטלים. וכיוצא באלו אני אומר כאן בבקשה מכם אל תוציאו לעז על דברי חכמים בכל מה שמנו חכמים בטרפיות הודאין ולא עשאום ספק טריפה.
ואם יש מי שלבו נוקפו ויאמר שמא לא דברו חכמים אלא על הרוב ורוב בעלי חיים שנטרפו באחד מן הטרפיות שמנו חכמים אינן חיין אבל אפשר שמקצתן חיין [מפני] חזק גופם וטבעם, אם כן כבר בטלת כלל משנתנו שאמרה שאין כמוה חיה, שכל מה שמנו חכמים לדעת תנא דמתניתין אי אפשר לחיות שכן אמרו דרך כלל [מ"ב ע"א] טריפה אינה חיה, ואם כן זה שראינוה שחיתה מעידה שאין זה טרפות ולא על עצמה לבד היא מעידה אלא מטהרת עצמה ומטהרת חברותיה, ואינך נמלט משני ענינין או שתאמר שאין טרפה חיה וזו שחיתה מעידה שאין זה טרפות והוציא אותה מכלל הטרפיות או שתאמר שזו הכריעה בין המחלוקות והעידה שאין הלכה כתנא דמתניתין אלא כתנא דבריתא [נ"ז ע"ב] דאמר טריפה חיה. שאם תתפוש חבל ההבל בשני ראשיו ותאמר הלכה כתנא דמתניתין שאין רוב הנטרפים באותו טרפות חיים אבל (ש)יש שחיין ממנו, וכל שחי ממנו שנים עשר חודש יצא זה עצמו מכלל טרפות, זה בטל מכמה טעמים, האחד שהם דרך כלל אמרו שאין טרפות אלא הטרפות שאין כמהו חי הא אם יש כמהו חי אינו טרפות כלל, ועוד שהרי שנינו בבריתא [מ"ג ע"א] רבי יוסי בר יהודה אומר אף נקבה המרה טריפה, ואמרינן עלה אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי, ואמרינן אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן מאי אהדרו(ה) ליה חבריה לר' יוסי הכי קאמרי ליה ישפוך לארץ מררתי ועדין איוב קיים אמר להם אין מזכירין מעשה נסים דאי לא תימא הכי יפלח כליותי ולא יחמול [איוב ט"ז] הכי נמי דחיי אלא ניסא שאני שנאמר [שם ו'] רק את נפשו שמור, אלמא על כרחנו שמענו מכאן שאי אפשר לטרפיות שמנו חכמים לצאת [אחת] מהנה מאותו גדר שאמרו שאין כמוה חיה, ממה שהקשו מאיוב שחיה, ואי אפשר לומר כיון שראינו שחית הנה שנים עשר חודש אלו מעידין בפנינו שאין זו מאותן הטרפיות שנטרפות בהן, שאם כן מאי קשיא להו איוב ולמה הוצרכו לשים אותו על נס במקום שהטבע נוהג ומגלה על עצמו שאין זה מן הנטרפין בכך. ועוד מאי קא מקשה ליה רבי יוסי בן נהוראי לרבי יהושע בן לוי [נ"ז ע"ב] מאותה שעשו לה חדוק של קירויה וחית, דילמא זה חיותא מעיד עליה שכחה יפה וטבעה חזק עד שלא נטרפה בכך אף על פי שכל כיוצא בה אוסרין תוך זמן י"ב חודש. וכן במעשה דרבי יוסי בן המשולם שאמר [שם] מעשה בעין ביל שנפחתה גלגלתה והטיל עליה רופא חדוק של קירויה וחית למה הוצרך רבי שמעון לדחות ולומר משם ראיה ימות החמה היו כיון שירדו גשמים נכנסה בו צנה ומתה, ואם כדברי אלו בא ונעמיד דברי שניהם ונאמר כל שלא השהינו אותה שנים עשר חודש טרפה אבל אם שהתה שנים עשר חודש כשרה וזו שחית נודע אשר היא אינה טרפה, אלא שכל מי שנקרא בדבר זה רעיון רוח ודברי הבאי שומר נפשו ירחק מהם שאין אלו אלא עורון ותמהון לב.
ואם (תשוב) [תשיב] ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו יתרת ברגל ששהתה שנים עשר חודש, זו היא שאמר רבי יהושע בן לוי לרבי יוסי בן נהוראי על דא את סמיך כלומר אי אפשר וכאילו אתה מעיד על שאי אפשר שראית אותו בעיניך או סבה אחרת יש. וכן בכאן אנו שואלין אותו שמעיד מאין אתה יודע ששהתה זו, שמא שכחת או שמא טעית או שמא נתחלף לך בזמן או שמא נתחלפה לך בהמה זו באחרת שאי אפשר להעיד שתהא בהמה זו בין עיניו כל שנים עשר חודש. ואם יתחזק בטעותו ויאמר לו כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך, נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני. ועוד אני אומר שלא אמרו שהיתרת זו אינה חיה, אלא כך אמרו שכך קבל משה מסיני שהיתרת כנטול וכל שאילו ינטל אינו חי שנים עשר חודש אפילו מעתה שלא נטל טריפה כאילו נטל ואף על פי שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו. וכן בחסר רגל אפילו חיה טרפה שאילו לא נולדה כן אלא שלמה ונטל רגלה לא חיתה אף עכשו טריפה. וסוף דבר מוטב נחזר אחר הטענות כדי לקיים דבריהם ולא שנדחה דבריהם המקודשים האמתיים המקויימים ונעמד ונקיים דברים בטלים של אלו. וכמה צריכין בעלי הנפש והחיל אשר נגע אלהים בלבם להשמר ולהתרחק מן המקילין מתוך הפטפוטין, שאין הכל בקיאין בתשובות השאלות והדברים שעוקרין את התחומין אשר גבלו ראשונים, אלא צריכין הכל לשמור העיקרין המסורים בידן של ישראל ואפילו באין כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותן ממקומם, ואין מן הראוי לשמוע ממי שבא להורות במה אשר לא שערום האבות הראשונים והמכשלה את הרבים, וכל שכן אם לא היה המתיר חכם גדול וירא אלהים ושאין לבו גס בהוראה.
ומלבד זה אני מסדר לפניך ולפני כל כיוצא בך ענין תדענו ויהיה תמיד בין עיניך, והוא ענין המנהג שבכל מקום ומקום. ואני כבר נשאלתי על עניני המנהגות מנכבדי עירכם עיר טודי"לא והשבתי בהם בארוכה בין במנהגי אסור והתר ובין במנהגי דיני הממונות. ועוד אני כותב אליך קצת במה שצריך לך לנדון שלפנינו. דע שיש כמה מקומות בישראל שנהגו איסור בדבר שבמקום אחר נוהגין בו התר, באותו מקום שנהגו בו אסור, ולא עוד אלא אפילו מי שבא שם מאנשי המקומות שנהגו בו היתר אסור לנהוג בו היתר שם אם אין דעתו לחזור, כי שמא מה שנהגו שם איסור כך קבלו מפי חכם שהיה במקומם ועל פירוש שהיה מקובל בידו בהלכה, וזהו מחלוקת חלב שעל הקיבה [מ"ט ע"א] שהיו בני ארץ ישראל נוהגין בו היתר ובני בבל איסור [פסחים נ"א ע"א] והיתה מחלוקתן תלויה במה שאמרה התורה [ויקרא ג'] כל חלב וכל דם לא תאכלו, שבני ארץ ישראל היו מקובלים בפירושו כל חלב לרבות חלב שעל הדקין ובני בבל היו מקובלין בפירושו כל חלב לרבות חלב שעל הקיבה, ורבה בר בר חנא כשירד לבבל ואכל תפסו עליו איך אכל שהרי נותנין לו חומרי מקום שהלך שם והיה התשובה דעתו לחזור הוה. ויש דברים שאינן תלויין בפירוש אלא איפשר שגדרו גדר כמקום שנהגו שלא להדליק נר בליל יום הכפורים [נ"ג ע"ב] או שלא לעשות מלאכה בערבי פסחים [נ' ע"א] או בתשעה באב [שם נ"ד ע"ב], ובכל אלו אין מתירין להם ואפילו נשאלו, וכן במקום שנהגו שלא לרחוץ שני אחים במרחץ אחד [שם נ"א ע"א]. ואין מקום להתיר אלא בצד אחד והוא שידענו בבירור שטעו באיסור, וכגון שהגענו לדבר ברור כיצד יצא האיסור, וכגון שבא אחד והורה להן בטעות או שטעו במשמע דבריו, וכעין מעשה דההוא תלמידא דדרש מי בצים אין מכשירין וטעו בין בצים לבצעין [סנהדרין ה' ב'], הא בכל שאר הענינין אין מתירין להם כי שמא כך קבלו מפי חכמיהם או שמא נהגו אבותיהם איסור לגדר. וזהו שאמרו [ירושלמי פסחים פ"ד ה"א] דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור נשאל ואין מתירין לו דברים המותרין ואחרים טעו בהן באיסור נשאל ומתירין לו. וגם המורה להיתר צריך שיהא זריז ובעל דעת וירא חטא שלא יתיר בכל מקום ובפני כל אדם כדי שלא יבאו לדמות דבר בדבר ויקל אפילו (לאיסורין) [באיסורים] וזהו שאמרו גבי רבה בר בר חנא [פסחים נ"א ע"א] דאכל תרבא דאיתרא וכי עלו לגבי בני רבי כסייה ואמר להו אבוהון שוינכו כותיים.
ואדרבה מורין לאיסור בדברים המותרין והקרובים לטעות בהן להתיר את האסור כגון במקומות שאינן בני תורה כמעשה דרבי יוחנן [יבמות מ"ו ע"א] דאסר תרמוסא לבני גיבלא לפי שאינן בני תורה, ולבני בשכר [שבת קל"ט ע"א] מת ביום טוב לפי שאינן בני תורה. וכן רב אשי [ב"מ צ"א ע"ב] שהורה לבי נשיאה שלא כהלכה שאסור (לכהני') [להכניס] מין ושאינו מינו לדיר משום פריצותא דעבדי. ואם אלו אסרו לא כל שכן שלא להתיר מה שנהגו בו איסור בכל ישראל ולהתיר בפני הכל ובכל המקומות, כי בעניותינו רוב המקומות כבני גבלא ובשכר. על כן כל השומע למקל נפסד וכל המורה אינו מקבל שכר. לפיכך הזהר בכלל הדברים האלו הרבה כי יש אנשים נפשם תאבה מאד להקל ואינן מביטין בעיקרין, ורוב העם בדברים אלו כעורים ואם שמא יכשל המורה יפלו כל הנעזרים בו וישובו לכסלה. השומר אמת לעולם ישמור רגלך ורגלנו מלכד ברשת הדברים הנאסרים והמונעים מדרך אנשי אמת ואשר על פיהם תורת אמת.
